איך להתמודד עם תגובות והערות של המשפחה והסביבה הקרובה?

כשאת עוברת טיפולי פוריות את נאלצת להתמודד לא רק עם בדיקות, תוצאות שליליות ואכזבות אלא גם עם התגובות של הסביבה הקרובה.

אם את בוחרת לשתף את המשפחה הקרובה חשוב להבין שהטיפולים קשים גם להם.

גם המשפחה שלך דואגת, חוששת לשלומך, עצובה.

סביר להניח גם שהידע שיש למשפחה ולחברים הקרובים שלך בנושא הוא לא מדויק בהכרח ומבוסס על מיתוסים ופחדים אישיים שלהם.

יוצא שאת צריכה להתמודד לא רק עם טיפולי הפוריות אלא גם עם התגובות של הסביבה הקרובה, שלא תמיד תומכות בך ומדויקות עבורך.


בחלק הבא אביא את הסיפור האישי שלי בהתמודדות עם הוריי.

בתחילת התהליך, כאשר סיפרתי להוריי שאני ובן-זוגי נזדקק לטיפולי פוריות, הם מאוד חששו ודאגו לשלומי.

למרות שכוונתם הייתה טהורה והם רצו להגן על הבריאות הפיזית והנפשית שלי, בסופו של דבר במבחן התוצאה הם רק הציפו אותי בדאגות שלהם.

הם הסתכלו על טיפולי הפוריות כאל מדע בדיוני, כמשהו שהסיכוי שלו להתממש לא גבוה ולכן אולי כדאי לשקול מסלול של אימוץ.

בנוסף, הם חששו שהטיפולים מסרטנים ללא קשר לסוג התרופה או למינון שלה וזה הוסיף ללחץ האישי שלי סביב הנושא.

כלומר לא מספיק שהייתי מוצפת מהחששות האישיים שלי נאלצתי גם להתמודד עם החששות של ההורים שלי.

אחרי שהתחלנו את התהליך הרגשתי שהוריי תומכים בי ובתהליך אבל לא הרגשתי שהם מאמינים בלב שלם במסלול בו בחרתי ובסיכוי שלו להצליח.

אני זוכרת שבזמנו ביקשתי מאמא שלי שתרכיב לידי משקפיים ורודים.

הסברתי לה שעם אבא שלי היא רשאית להסיר את המשקפיים הורודים ולשתף אותו בכל החששות והדאגות שלה.

אבל לידי – היא מרכיבה רק משקפיים ורודים. לידי היא אופטימית כי זה מה שאני זקוקה לו ממנה.

בנוסף, לא רציתי לשמוע על הריונות של אחרות, לא רציתי לשמוע סיפורים על הפלות ובטח שלא רציתי לשמוע על זוגות שנמצאים בתהליך של הטיפולים שנים על גבי שנים.

היה לי ברור שלדבר את זה זוהי דרך ההתמודדות של אמא שלי עם הטיפולים אבל שהסיפורים האלה מלחיצים אותי.

ביקשתי מההורים שלי שלא ישאלו אותי בכל רגע נתון מתי השאיבה, מתי ההחזרה ומתי התשובה לבטא.

הרגשתי שלא נכון לי לשתף לפני כל שלב שאני עוברת אלא רק בדיעבד.

השיתוף לפני כל שלב הלחיץ אותי ונחווה עבורי כחדירה למרחב הפרטי שלי.

הסברתי שכשיהיה לי מה לספר וכשארצה לשתף אני אשתף.

לאחר תשובה שלילית נעלמתי ליום יומיים כי לא רציתי לדבר על זה בהתחלה.

לא יכולתי להכיל את הכאב, הדאגה והאכזבה שלהם.

בקושי הצלחתי לנחם את עצמי ולהכיל את עצמי באותם רגעים ולכן לא הייתי מסוגלת להכיל גם אותם.

אין לי ספק שהוריי תמיד רצו שיהיה לי רק טוב וכל עימות מולם בנושא נבע מצרכים שונים שלנו שהתנגשו.

במבט לאחור אני יודעת להגיד שהטיפולים לימדו אותי שיעור חשוב בהצבת גבולות, קודם כל פנימיים שלי מול עצמי ולאחר מכן גם מול הסביבה הקרובה שלי.

הטיפולים לימדו אותי לבקש תמיכה שהיא מדויקת לי ולא לצפות שהדברים יקרו מעצמם.

הטיפולים גם לימדו אותי שיעור חשוב בהפרדות בין הקולות הפנימיים שלי לקולות של הסביבה.

שאלתי את עצמי אולי לראשונה האם מה שהסביבה אומרת הוא בהכרח נכון.

למדתי לשים סימני שאלה במקום סימני קריאה.


השיתוף שהבאתי כאן הוא הצצה קטנה למסע שעברתי מול הוריי סביב ההתמודדות עם טיפולי הפוריות.

השיתוף שלי מזמין אותך לבדוק איפה הנושא של הפרדות פוגש אותך ואיך את יכולה לשמור על עצמך ולעשות יותר הפרדות בינך ובין ההערות של הסביבה.



Recent Posts

See All